כמו רקפת בסלע

יום שבת, 7 בינואר 2023

לשרביט החם - יריב לוין - רפורמטור או טרמינטור?

 במדור השרביט החם השבוע (שניהולו התחלף וקנקן כעת מחליף את אמפי) הועלה הנושא: 

יריב לוין - רפורמטור או טרמינטור?

אני לא מתיימרת להבין הרבה בפוליטיקה או במשפטים, אבל כל המגמה - של יריב לוין ושל נתניהו (ודרעי ועוד) מזה זמן רב הוא לכרסם בדמוקרטיה בישראל ולהפוך אותה לדיקטטורה בלי שאף אחד ישים לב. או שכבר לא אכפת להם ששמים לב כי כמו שבשנת 2015 נתניהו הרגיש שיש לו כוח אדיר שלא היה לו עד כה והתחיל "להשתין מהמקפצה" כך עכשיו עם ממשלת הימין שחיתות "על מלא" יש להם תחושה שהם יכולים לעשות מה שהם רוצים ואין מי שיתנגד להם. 

דמוקרטיה מתאפיינת בהרבה יותר מאשר "שלטון הרוב". נושא ה"איזונים והבלמים" ונושא "הפרדת הרשויות" הם הבסיס החיוני ביותר לקיום דמוקרטיה, וכמובן שמירה על זכויותיו של האזרח. 

הפעולות שבהן נוקט יריב לוין נועדו לחרב את כל זה. וכל מי שטומן ראשו בחול וחושב שלא יקרה כלום יש לי חדשות בשבילו - זה כבר קרה, זה קורה ועוד יקרה. 

אני מאד מאד חרדה לנו ולמדינה שלנו. 

יום רביעי, 17 באוגוסט 2022

מה זה צריך להיות?

 הם היו בשמירה, לא? 

אז למה ללכת הצידה כדי להתפלל? למה הוא לא יכול היה להתפלל שם בעמדה?

ולמה לא אחרי המשמרת? פיקוח נפש דוחה וכל זה. לא? 

והחייל היורה - אני מתערבת שהוא נרדם בכלל וכשראה מישהו מתקרב שכח שהחבר שלו הלך להתפלל ונכנס לפאניקה.

משהו בכל הסיפור הזה של ה"אש הידידותית" פשוט לא נראה לי. 

גם המסכן שנורה ונהרג לא היה בסדר, לדעתי. 

וגם המסכן שירה וגם אם לא יואשם במשהו - זה כבר שרט אותו לכל החיים. 

אני לא מבינה בכלום, כן?

אלה רק התחושות שלי. 

יום שישי, 12 באוגוסט 2022

בתוך עמי אני חיה?

 המוווון זמן לא כתבתי. 

כשהתחלתי לכתוב את הבלוג הזה חשבתי / קיוויתי שאתמיד ואכתוב באופן קבוע. פעם בשבוע, או לפחות - כמו רבים מהבלוגים שאני קוראת - פעם בחודש. זה לא קרה לצערי. החיים וזה. 

השבוע היו פריימריז בליכוד וגם במפלגת העבודה, וכל המדינה (או לפחות כל אמצעי התקשורת) רוחשת ורועשת לקראת הבחירות בנובמבר....ואני מביטה סביבי ושואלת את עצמי מה אני עושה כאן.

אני שואלת את עצמי מיהם האנשים האלה שבקרבם אני חיה?

מיהם האנשים האלה שהתפקדו למפלגות האלה?

מיהם האנשים האלה שנוסעים סביבי בכביש?

מיהם האנשים האלה בתור של הסופר, בקופת חולים, במועדון הספורט. 

כבר זמן רב שאני פחות ופחות מרגישה חלק מהם. פחות ופחות מרגישה הזדהות עם "עם ישראל", שעד לא מזמן עצם צמד המילים האלה היה מרגש אותי.

האם זה תמיד היה ככה ורק אני הייתי עיוורת או מסונוורת? או שמשהו לא טוב קרה? או שמשהו פגום אצלי?